מלצר! יש חרק בסלט שלי!

14-02/bug-in-salad.jpg הלכה ידועה היא שאכילת חרק אחד קטן, חי או מת, היא עבירה חמורה על מספר איסורי תורה. הלכך, חובה לנקות ולבדוק היטב כל פרי וירק שמוחזק כנגוע בחרקים, כגון חסה, פטרוזיליה, כרובית, ברוקולי, כרוב, תותים, תאנים ועוד רבים. שטיפה רגילה אינה מועילה להורדת כל החרקים. נדרש השריה במי סבון לפני השטיפה, ובדיקה לאחריה.

האם כל המסעדות הכשרות עומדות בדרישות אלו?

השגחת כשרות על חרקים

השגחת כשרות רגילה על פירות וירקות טריים, בדרך כלל אינה כוללת בדיקה של הימצאות חרקים. אחריותו של הצרכן, לבדוק ולשטוף את הירקות לפני השימוש. אולם, בשנים האחרונות, התפתח מאד הענף של ירקות הגדלים בפיקוח מיוחד למניעת חרקים, המכונים ‘גוש קטיף’, או ירקות ‘מהדרין’, ואלה הפכו פופולאריים בקרב קהילות שומרי הכשרות בארץ. הירקות הללו גדלים בתנאים מיוחדים כדי לשמור על רמת נגיעות בחרקים מינימאלית.

למרות שהשימוש בירקות ‘מהדרין’ הופך בהדרגה להיות דרישה מוקדמת על מנת לקבל תעודת כשרות בישראל, זה עדיין לא המצב בכל הרבנויות המקומיות. מסעדה בכשרות מהדרין מחויבת להשתמש רק בירקות אלה — בעוד מסעדה בעלת תעודת כשרות רגילה יתכן ותשתמש גם בירקות מגידול רגיל. חלק מהרבנים בארץ, סוברים שיש להרחיב את חיוב השימוש בירקות עלים מפוקחים גם למסעדות בכשרות רגילה. אחרים טוענים, שצעד זה קיצוני מדי – סוף סוף, הירק אינו טרף וניתן לנקות אותו. אי אפשר לסרב לתת תעודת כשרות רק בגלל אי שימוש בירקות מהדרין שמחירם גבוהה מהירקות הרגילים.

בהמשך נבחן את השיקולים לשני הצדדים.

איך מסירים חרקים מירקות?

14-02/aphids.jpg ברשימת החרקים הנפוצים ביותר על ירקות עלים נמצאים ה’טריפסים’ והכנימות. חרקים אלה קטנים, אבל נראים לעין. הם נוטים להיצמד לעלה או להסתתר בין קיפוליו, ולכן קשה להורידם בשטיפה רגילה. בדיקות מעבדה מראות שגם השיטות המסורתיות לניקוי ירקות, כגון השריה במי מלח או חומץ, אינן מסירות את כל החרקים. [1]

שיטות המומלצות להסרת חרקים משתנות בהתאם לסוג הירק, אקלים, איזור גידול וגורמים אחרים. לרוב נדרשת השריה של כמה דקות בנוזל ניקוי מיוחד (אפשר גם בסבון כלים) כדי לשחרר את אחיזתם של החרקים בעלים, ולאחר מכן לשטוף היטב. במקרים מסוימים, יש לשפשף כל עלה במברשת או ספוג ו/או לבדוק כל עלה כנגד מקור אור חזק כדי להבטיח שלא נשארו חרקים. כמובן, בדיקה זו אינה מעשית בירקות כמו פטרוזיליה ושמיר, ולכן לאלו  ישנן הוראות אחרות.  בחלק מהירקות ניתן לפעמים להסתפק בבדיקה מדגמית. [2] לא כאן המקום לפרט את כל שיטות הניקוי והבדיקה. ראה את הסרטון והקישורים המופעים בסוף הכתבה.

14-02/thrips.jpgבדיקה יסודית לחרקים היא בדרך כלל משימה מייגעת שדורשת מידה רבה של סבלנות. זה לא מעשי לצפות שכל המסעדות יבדקו בנאמנות את כל הירקות, במיוחד כאשר המשגיח נמצא במקום רק מספר שעות בודדות בשבוע (כפי שקורה ברוב המסעדות בכשרות הרגילה). לכן, ניתן להניח כי מסעדה שאינה ‘מהדרין’ ושאינה משתמשת בירקות מגידול מיוחד, תגיש מזון לסועדיה שמכיל גם מספר חרקים. מאחר שאכילת אפילו חרק אחד אסורה על פי דין תורה, כיצד ניתן לאשר את כשרותן של אותן מסעדות?

“תערובת” – גלגל ההצלה

בתנאים מסוימים, כאשר מתערבב מאכל אסור עם מאכל מותר ואין המאכל האסור נותן טעם לתערובת, וגם אינו משבח אותה באופן אחר, הדבר האסור בטל, והתערובת כולה מותרת לאכילה. לדוגמא, חתיכה קטנה של חזיר הנופלת לתוך סיר גדול של תבשיל בשר כשר, התבשיל עדיין כשר אם לחתיכת חזיר אין כל השפעה על טעמו של התבשיל.

נשאלת השאלה, האם ניתן להחיל את כללי ה’תערובת’ על אותם החרקים הקטנים שנמצאים בירקות?

לכאורה, התשובה היא ‘לא’ — ישנם שני כללים בדיני תערובת שמקשים עלינו להתיר את הירקות.

א) אין האיסור מתבטל בתערובת כאשר הוא ניכר בעין.

ב) אין האיסור מתבטל בתערובת כאשר הוא יצור שלם – ‘בריה’ בלשון ההלכה.

מאחר שהטריפסים והכנימות הם גם יצורים שלמים וגם ניתן לראותם בעין, מסתבר שאי אפשר לבטלם בתערובת. ובכל זאת, אם נחפור קצת יותר לעומק, נגלה שההגדרות ההלכתיות של “ניכר לעין” ו “בריה” פתוחות לפרשנויות שונות.

מתי חרק אינו חרק?

הרב זאב ויטמן, הרב של חברת ‘תנובה’, טוען שבמציאות, טריפסים וכנימות אינם ניכרים היטב בירקות. הם קטנים, לפעמים מוסווים, וקשה לזהותם. בגמרא נאמר “לא ניתנה תורה למלאכי השרת”. התורה לא מצפה שנעזר באביזרים מיוחדים ובמעבדות כדי לבדוק את העלים.

יתר על כן, טוען הרב ויטמן, ניתן לסמוך על דעות בהלכה אשר אומרות שחרקים זעירים כאלה אינם נחשבים ל”בריה” שאסרה התורה, וכל שכן אם הם מאוסים עלינו ואיש לא היה חושב לאכולם בפני עצמם.[3] הלכך, החרקים הקטנים שנותרו בירקות לאחר ניקוי ראשוני, נחשבים כמבוטלים בתערובת, כי אינם ניכרים לעין ואינם נחשבים ל”בריה”. סלטים או מאכלים אחרים שהוכנו עם ירקות אלה יהיו מותרים לאכילה.

עם זאת, מדגיש הרב ויטמן שהתר זה תקף רק בתנאי שנעשה מאמץ כל שהוא להסיר את הירקות:

“…דברי אמורים רק לגבי מציאות בה ביצעו בירקות טיפול מסוים (השרייה במלח, שטיפות וכדו’) אם כי לא טיפול מספיק ומושלם, וכיוון שכן אין מקום … להתייחס למציאות כאל וודאי ולא כאל ספק … הרי ברור שלאחר שטיפות וטיפולים אפילו אם הם אינם מספיקים כדי להבטיח ניקיון מוחלט מחרקים, לא מדובר בודאי איסור וגם לא ברוב.” [4]

ועוד מוסיף הרב, שישנו צורך לציין בהכשר כי הוא איננו מקובל על דעת כל הפוסקים, בכדי לאפשר לצרכן להחליט האם ברצונו לסמוך על ההקלות הנתונות במחלוקת.

14-02/rav-shlomo-amar.jpg

הרב ראשי הספרדי לשעבר, הרב שלמה עמאר, נוטה גם הוא להתיר למסעדות שימוש בירקות שלא בפיקוח מחרקים. במאמר ארוך שכתב בעקבות הממצאים שבירקות המפוקחים ישנה רמה גבוהה מהמותרת של שאיריות חומרי הדברה, מפרט הרב את הדעות השונות בהלכה בעניין זה אבל איננו נוקט בעמדה חד משמעית. הרב משאיר את ההכרעה המעשית לשיקול דעת נותני הכשרות. [5] (להבהרה, בבדיקה מאוחרת יותר התברר שדווקא בירקות המפוקחים יש פחות חומרי הדברה מאשר בירקות הרגילים.)

הצד השני של המטבע

בשו”ת “איגרות משה”, פוסק הרב משה פיינשטיין זצ”ל, שגם ירק מגידול מיוחד למניעת חרקים חייב בבדיקה, אבל בדיעבד, אם כבר בישלו את הירק ולא ניתן יותר לבודקו, אפשר להניח שלא היו בו חרקים והוא מותר באכילה. 14-02/rav-moshe-feinstein.jpg לעומת זאת, בחסה ערבית (Romain lettuce), שרמת נגיעותה בחרקים גבוהה, אין להניח הנחות, “וצריך לבודקן בעיון גדול, ובלא בדיקה – אסור אף בדיעבד! זאת אומרת, ירק עם סיכוי גדול לנגיעות בחרקים, לא ניתן בשום אופן להכשיר ללא בדיקה קפדנית.[6]

באותו קו נוקט הרב משה ויא, מומחה עולמי בחקר נגיעות חרקים במזון ומחבר מספר ספרים בנושא. עמדתו היא, שכאשר הסבירות לנגיעות היא גבוהה, חייבים לבדוק היטב את הירק ולהסיר את כל החרקים. חרק אינו מתבטל בתערובת כל עוד שניתן להבחין בו בבדיקה קפדנית ע”י אדם עם ראייה נורמאלית. אפילו אם החרק אינו ‘בריה’ (אינו שלם), אך הוא ניכר לעין, אין הוא מתבטל בתערובת, והירקות אסורים.[7]

הרב יואל פרידמן, ממכון התורה והארץ, מצביע על כך שרוב ההקלות ההלכתיות לשימוש בירקות עלים מגידולים רגילים, מבוססות על פסקי הלכה שבמקור ניתנו בדיעבד, ואין זה ראוי לפסוק כך לכתחילה. לגבי האפשרות לחייב את המסעדות בבדיקת הירקות כנדרש, כותב הרב פרידמן:

“ואמנם נכון שאנו דנים במקרים שההנחיות של הרבנויות הן לנקות ולבדוק את הירקות לפני הבישול, אך כו”ע יודעים שאין שום אפשרות שהמשגיח הנמצא במקום ישתלט על ניקוי ועל הבדיקה כדבעי. גם אם יש מקום לדיון על המידה ועל הרמה של הבדיקה שחכמים חייבו, ואכן מסתבר שאין צורך לשכור את שירותיו של עובד מעבדה לשם כך, אך בוודאי שכאשר מלכתחילה האדם שבודק יודע שבדיקתו אינה יעילה, והוא עצמו, וכלפי עצמו, לא הוציא הספק מלבו ― בוודאי שאין בדיקתו מועילה…”

ברור לכל, שדרישה לשטוף ולבדוק ירקות עלים כראוי בכל המסעדות שבכשרות רגילה אינה מעשית, במיוחד לאור העובדה שמשגיח הכשרות אינו נמצא במקום באופן מלא אלא רק מספר שעות בודדות בשבוע. על כן, לדעת רבנים רבים, הרבנות חייבת לדרוש מכל מסעדה להשתמש רק בירקות עלים מגידול מיוחד וכך אפשר לסמוך על שטיפה ללא בדיקה.

סרטון “קול הלשון” : בדיקת המזון – ירקות עלים” מאת הרב ויא .

השורה התחתונה

  • ידוע שירקות עלים מגידול רגיל כמו חסה, כרוב ופטרוזיליה, מוחזקים כנגועים בחרקים ולכן אין לאוכלם ללא ניקוי ובדיקה.
  • מאכל שהוכן במסעדה באמצעות הירקות הנ”ל, כשר לכל הדעות אם נשמרו במלואן ההנחיות של הרבנות לניקוי ובדיקת הירקות, כולל השריה בתמיסה מיוחדת ובדיקה או קרצוף של כל עלה כנדרש.
  • המאכל שהוכן באמצעות הירקות הנ”ל, כשר על פי הדעות המקילות, אם הירקות נשטפו ביסודיות לאחר השרייה במים מלוחים או סבון, ולא נמצאו בו חרקים לאחר בדיקה שטחית.
  • כאשר לא נעשה כל מאמץ סביר לנקות את הירק מחרקים, כשרות המאכל מוטלת בספק ואין לאוכלו.

תעודת כשרות במסעדה אינה ערובה לכך שהאוכל נקי מהחרקים שאסרה התורה. יש לבדוק מול הרבנות המקומית או המשגיח, מהן תהליכי הטיפול בירקות עלים במקום. בהקשר זה ראוים הם דבריו של הרב אליעזר מלמד:

מספר פעמים כתבתי שלמרבה הצער, בעקבות רשלנות פושעת של משגיחים, מי שרוצה להיות בטוח שהוא מקבל אוכל כשר במסעדה צריך לאכול במקומות שיש להם כשרות למהדרין. הסיבה לכך היא שחלק מהרבנים והמשגיחים, מתוך עמדה שרווחת במגזר החרדי, חושבים כי מי שאוכל במקומות שיש להם השגחה רגילה, בעצם אינו מקפיד על כשרות, ולכן אין על אותם מקומות פיקוח ראוי. במיוחד הדברים אמורים לגבי מסעדות בשריות. [8]

הבהרה

במאמר זה ניסינו להציג את הדעות העיקריות בנושא כשרותם של הירקות שלא מגידול מיוחד. לא כיסינו את כל ההיבטים ההלכתיים בנושא זה (כגון מיעוט ורוב, ביטול ע”י טחינה או בישול, וכו’). בכל שאלה מעשית, יש לפנות לרב מוסמך.


[1] “בדיקת המזון כהלכה” – הרב משה ויא, כרך א, פרק ז, סעיף 3.

[2] תיאורים מפורטים מלווים בתמונות ניתן למצוא בספרו של הרב משה ויא, “בדיקת המזון כהלכה“. רשימה מקוצרת אפשר לראות כאן: “קיצור בדיקת המזון מתולעים“.

[3] במאמרו “בדין ירקות עלים שמצויים בהם תולעים“, הרב עמאר סוקר את הדעות השונות בעניין ‘בריה’ וכותב: “ורוב האחרונים פשיטא להו דגם בדברים המאוסים יש דין בריה“. בהמשך מחפש הרב צדדים להתיר בכל זאת את ביטול החרקים בתערובת מתוך ספק, ומסכם: “ולענין הכשרים ציבוריים הדבר נתון לשיקול דעתם של נותני ההכשר, כל אחד יבדוק עד היכן שידו מגעת ויורה הלכה כאשר נראה לו”

[4] הרב זאב ויטמן, “נתינת כשרות למטבחים המשתמשים בירקות עלים שלא מגידול מיוחד

[5] “בדין ירקות עלים שמצויים בהם תולעים” – הרב שלמה עמאר

[6] אגרות משה, יו”ד, חלק ב, סימן כה

[7] “בדיקת המזון כהלכה” –כרך א, פרק ז, הערה 1.

[8] הרב אליעזר מלמד, תעודת כשרות אמיתית” (yeshiva.org.il)


קישורים באותו עניין

בדין ירקות עלים שמצויים בהם תולעים” – הרב שלמה משה עמאר, לשעבר הרב הראשי הספרדי

“נתינת כשרות למטבחים המשתמשים בירקות עלים שלא מגידול מיוחד” – הרב זאב ויטמן

נתינת כשרות בירקות עלים שלא מגידול מיוחד “(תגובה למאמרו של הרב ויטמן) – הרב יואל פרידמן

ירקות ופירות הטעונים בדיקה “ומיעוט המצוי”, פניני הלכה, הרב אליעזר מלמד

קיצור בדיקת המזון מתולעים” – הרב משה ויא

בדיקת המזון – הרב אדי דואק

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *