הרמ”א יורה דעה לט

שולחן ערוך יורה דעה סימן לט סעיף יג

יש מי שאומר שהבודק יכניס ידו בבהמה בזריזות בלא רפיון ידים, ואם נתפרקה שום סרכא כשמכניס הבודק ידו, מוציא הריאה לחוץ ובודקה, אם היא סרכא ימצא ראשה בריאה או בדופן; ואם לאו, רירא היא וכשרה; ואין להקל בכך אלא בבהמת ישראל ואין סומכין על קולא זו אלא בבודק כשר וירא את ה’ מרבים. הגה: ויש מתירין למשמש בסרכות ולמעך בהם, ואומרים שסרכא אם ימעך אדם בה כל היום לא תנתק ולכן כל מקום שיתמעך תולין להקל; ואומרים שאינו סרכא אלא ריר בעלמא (מהרי”ו וכל בו), ואף ע”פ שהוא קולא גדולה כבר נהגו כל בני מדינות אלו ואין למחות בידם מאחר שיש להם על מה שיסמוכו; ומכל מקום צריך להיות הבודק ירא אלהים שיודע ליזהר למעך בנחת שלא ינתק בכח. ויש מקומות שאין נוהגין למעך ולמשמש בסרכות הורדא אם נסרכה למקום אחר, וכל מקום שתסרך טריפה (כך שמע וכן נראה מלשון הר”ד ן’ חייא שבב”י); ויש מקומות שנהגו להקל גם בזה, ולי נראה כסברא הראשונה שלא למעך בורדא ובכל סרכות שהם שלא כסדרן, מאחר שסרכא שלא כסדרן טריפה מוזכר בגמרא ואין חולק עליו, אין לסמוך אדברי מקילין בענין המעוך והמשמושים (וכ”מ מלשון מהרי”ו שאין חלוק); אבל המנהג בעירנו למשמש ולמעך בכל הסרכות, ואין חילוק בין סרכא לסרכא; ונכון לחוש למה שכתבתי, אם לא בהפסד מרובה. עוד נהגו בעירנו להטריף כל סרכות גדיים וטלאים (מצא כתוב) ועגלים הרכים, ולא למעך בהם כלל, כי יש קבלה בזה להטריף כי הסרכא עדיין רכה ומתנתקת על ידי מיעוך.

שולחן ערוך יורה דעה סימן לט סעיף יח

 ריאה שניקבה במקום חיתוך האונות בגב האונא כנגד הדופן, ודופן סותמתה בסרכא בבשר שבין הצלעות או בבשר ובעצם, כשרה; אבל אם היא סרוכה לעצם לבדו, טריפה. וכן הדין בכל השלם שכנגד האונות למעלה עד הערוגה, כשרה, מפני שהמקום צר ונדחקת לדופן והוא סותמו; ונקרא דופן עד החוט שמנקרים מהחזה, ומשם ואילך נקרא חזה ואם נסרכה שם, טריפה, ואם נסרכה על גבי חוט שבחזה, דינו כאלו נסרכה בחזה וטריפה. הגה: ולדידן אין נפקותא בחילוקים אלו, גם בכל החילוקים אשר יתבארו עד סוף הסימן, כי כבר נהגו באלו הארצות להטריף הכל ואין לשנות, כי מנהג קדמונים הוא באשכנז וצרפת שאנו מבני בניהם; ולכן אין להכשיר שום סרכא בריאה, אם לא ב’ אונות הסרוכות בכסדרן למטה מחציין לצד עיקרן, והוא הדין אונה באומה בכסדרה כי האי גוונא; וכבר נתבאר שנהגו להקל בסרכא המתנתקת על ידי מעוך ומשמוש.