מה נאכל בשנה השביעית?

14-05/fruit-and-vegetable-shmita.jpg

שנת תשע”ה הבאה עלינו לטובה, שנת שמיטה היא. מלאכות הקרקע אסורות בשנה זו, חלקן מן התורה (זריעה, זמירה, קצירה ובצירה [1]) וחלקן מדרבנן (כגון השקיה, ניכוש, כיסוח וזיבול [2]). בנוסף, יבולי שנה זו מקודשים בקדושת שביעית ואין לאבדם, לסחור בהם או לנהוג בהם בדרך לא נאותה.

לדיני שנת השמיטה השלכות רבות על ענף החקלאות בארץ, החקלאים, יצרני המזון, היצואנים, ואף על בעלי גינות נוי פרטיות. אולם, במאמר זה נתמקד בעיקר בהשפעת השמיטה על ציבור הצרכנים שומרי הכשרות בארץ. מה נאכל בשנת השמיטה?

וְכִי תֹאמְרוּ מַה נֹּאכַל בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת, הֵן לֹא נִזְרָע וְלֹא נֶאֱסֹף אֶת תְּבוּאָתֵנוּ. וְצִוִּיתִי אֶת בִּרְכָתִי לָכֶם בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית וְעָשָׂת אֶת הַתְּבוּאָה לִשְׁלֹשׁ הַשָּׁנִים. (ויקרא כה, כ-כא)

14-05/Barren-field-300.jpgהקב”ה מבטיח שהשנה השישית תבורך ביבול שיספיק גם לשנתיים נוספות. האם עם ישראל יכול לסמוך על הבטחה זו היום?
הרב יהושע פאלק, בעל ספר ״מאירת עיני (סמ״ע), כותב: “…דוקא בזמן שהיה שמיטה ויובל נוהג מן התורה, היתה מקויימת בהן הברכה לגדל בשנה שישית לשלש שנים“.[3]
היום שמיטה אינה נוהגת מן התורה אלא מדרבנן בלבד[4]. לכן אין סומכים על הברכה המובטחת בתורה, וחייבים לעשות כמיטב יכולתנו כדי להבטיח תוצרת חקלאית מספקת בשנת השמיטה. [5].

במהלך יותר ממאה שנים, גדולי הדור התחבטו בשאלה איך ניתן לספק תוצרת חקלאית שוטפת בשנת השמיטה תוך התחשבות בצרכים של החקלאי והצרכן כאחד וללא חריגה ממסגרת ההלכה. הוצעו מספר פתרונות כאשר לכל אחד מהם היתרונות והחסרונות שלו.

כיום עומדים בפני הצרכן מספר אפשרויות לקנית תוצרת חקלאית בשנת השמיטה:
• יבול שישית
• אוצר בית דין
היתר מכירה
• מצע מנותק
• הנגב המערבי והדרומי.
• יבוא מחו”ל
• יבול נוכרי בתוך שטחי ארץ ישראל.

יבול שישית

פירות וירקות מסוימים מיבול השנה השישית (כגון תפוחים, שזיפים, לימונים, גזר, בצל, ותפו”א) נשמרים באחסון יבש או בקירור למספר חודשים. במהלך שנת השמיטה ניתן גם להשיג תוצרת שישית בצורה של שימורים ומזון קפוא. אין קדושת שביעית ביבול שישית והוא פתרון טוב לשומרי שמיטה. אילו היינו יכולים להסתפק בתוצרת שישית בלבד, זו היתה התגשמות של הברכה המובטחת (לעיל). למרבה הצער, האפשרויות לשימוש ביבול שישית מוגבלות ביותר.

אוצר בית דין

במסגרת “אוצר בית דין”, החקלאי מפקיר את אדמתו ומעביר את הטיפול בה לאחריותו של בית הדין. החקלאים והמפיצים עובדים כשליחים של בית הדין ובהתאם להנחיותיו ומקבלים שכר עבור עבודתם והשקעתם. התוצרת שמופצת על ידי אוצר בית דין קדושה בקדושת שביעית ולא ניתן לסחור בה או לאבד אותה. לכן, המחיר שנגבה מהצרכן הוא עבור כיסוי ההוצאות של בית הדין ולא עבור התוצרת עצמה.

רבים רואים באוצר בית דין פתרון מועדף לשנת השמיטה. הוא גם מבטיח הכנסה לחקלאים, וגם מאפשר לציבור הצרכנים להדר באכילת תוצרת שביעית. [6]. עם זאת, לאוצר בית דין ישנם חסרונות שקשה להתגבר עליהם. במציאות המודרנית, לא ניתן לצפות מבתי מלון, מסעדות ותעשיות המזון הגדולות לעמוד באופן מלא במגבלות של קדושת השביעית בפירות וירקות. יתר על כן, מאחר שאסור לסחור בתוצרת שמיטה, פתרון זה אינו מתאים לענף החקלאות העוסק בשיווק ובמיוחד בייצוא ובמכירה למי שאינו יהודי.

בנוסף, אוצר בית הדין אינו יכול להיות פתרון בלעדי בשנת השמיטה, כי הוא אינו יכול לספק ירקות טריים לאורך כל התקופה. בשנת השמיטה אסור לזרוע ירקות בשדות שבבעלות יהודית, כך שאוצר בית דין יכול לספק רק ירקות שנזרעו בשנה השישית ונקטפו בשביעית. לכן פתרון זה הינו חלקי בלבד.

היתר מכירה

היתר המכירה הוא הפתרון ההלכתי השנוי ביותר במחלוקת. במהותו, הוא דומה למכירת חמץ בפסח. אדמות ארץ ישראל נמכרות לנכרי למשך שנתיים וכך מפקיעים מהן את קדושת השביעית ואת חובות שנת השמיטה. מותר להמשיך לעבוד כרגיל באדמות שבבעלות נכרי, רק יש להקפיד שיהודי לא יעשה את המלאכות שאיסורן מן התורה. לכן זריעה, זמירה, נטיעה, שתילה, וחרישה נעשים ע”י פועלים נוכריים. אין קדושת שביעית בתוצרת “היתר מכירה” [7] ואין מגבלות מסחר.

היתר מכירה יכול היה להיות פתרון מצוין למדינה המודרנית אלא שפוסקים רבים וחשובים מערערים על תוקף בסיס ההלכתי שלו.יש הטוענים כי מכירת אדמות ארץ ישראל לגויים, היא בעצמה אסורה מן התורה ומחזקת את אחיזתם של הגויים בארץ ( איסור “לא תחנם”). אחרים טוענים שגם אם המכירה אסורה, העבירה היא של המוכר אבל בדיעבד המכירה תופסת והצרכן יכול לאכול מהתוצרת. תומכי ההיתר טוענים כי אין איסור למכור קרקע לגוי לתקופה קצובה, במיוחד אם זה לטובת העם. אדרבא, לטווח ארוך, המכירה הזו דווקא מחזקת את אחיזתם של היהודים בארץ.

מצע מנותק

רוב פוסקי דורנו מתירים בשמיטה גידול צמחים בעציצים שאינם נקובים כשהם בתוך “בית”. היתר זה מהוה את הבסיס לרעיון של גידול ירקות על מצע מנותק בתוך חממה.

שיטת גידול על מצע מנותק יקרה יחסית. כדי לעמוד בדרישות הלכתיות שונות, הצמחים גדלים בעציצים או בשקיות פלסטיק עבות על משטחים מוגבהים. הקרקע שמתחת לצמחים מכוסה בשכבה כפולה של יריעות פלסטיק. כדי לענות על הגדרת “בית” לעניין זה, החממה בנויה כמבנה סגור לגמרי, בלתי חדיר לגשם ובעל חדירות חלקית בלבד לאור. תנאים אלו מצריכים תשתית מיוחדת עם צינורות טפטוף מיוחדים וניקוז יעיל כדי למנוע הצטברות שלוליות [7א].

יש הרואים במצע מנותק פיתרון מועדף לגידול ירקות בשנת השמיטה [8]. אין מגבלות עבודה בחממות וליבולים אין קדושת שביעית. מאידך, אחרים טוענים כי חממה שהוקמה במיוחד למטרות חקלאיות, אינה יכולה להיחשב “בית”. לשיטתם, כל עבודות האדמה אסורות בחממה בדיוק כמו בשדה [9].

גבולות עולי מצריים

המשנה במסכת שביעית (פרק ו) מחלקת את ארץ ישראל לשלשה אזורים לעניין שביעית: “כל שהחזיקו עולי בבל”, “כל שהחזיקו עולי מצריים”, וכל השאר (הארץ המובטחת).

  • עולי בבל -השטח בו התיישבו עולי בבל ואותו קידש עזרא הנביא בתחילת תקופת בית שני. בשטח זה חלים כל דיני שביעית, הן שמקורם בתורה והן שמקורם בתקנות חז”ל.
  • עולי מצרים -האזורים שנכבשו על ידי יהושע למעט השטח של עולי בבל. בשטח זה אין איסור ספיחין [10] אבל יש איסור מלאכות. יותר קל ליישם באזור זה את היתר המכירה כי על פי חלק מהדעות, אין כאן איסור מכירת אדמות לגויים.
    על פי פוסקים רבים, כלולים בשטח זה חלקים מהנגב המערבי וניתן לגדל שם גידולים על בסיס הקלות אלה.
  • ארץ ישראל–הארץ המובטחת לאברהם אבינו, למעט השטח שנכלל בגבולות עולי מצרים ובבל.שטחים אלו אינם מקודשים לעניין שמיטה. עקרונית דיני שמיטה לא חלים בשטחים אלו בכלל. חלקים מהנגב הדרומי והקצה הצפוני של רמת הגולן כנראה כלולים בשטח זה.

גידול ירקות בשטחים אלו הינו פיתרון סביר לשנת השמיטה. עם זאת, הבעיה העיקרית היא חוסר הוודאות לגבי מיקום הגבולות של שטחי עולי מצריים ועולי בבל. לכן ישנן דעות, שכל דיני שביעית – כולל איסור ספיחין – נוהגים בכל ארץ-ישראל [11].
אחרים משערים את הגבולות על פי שיטות שונות, ומאפשרים הקלות בגידולים שם.[12]

יבוא

דיני שנת השמיטה חלים רק על שטחי ארץ ישראל, לכן מותר לקנות ולאכול יבולי חו”ל ללא כל הגבלה. לכאורה, זה הפתרון המועדף לציבור הצרכנים כי אין כאן בעיות הלכתיות בקשר לכשרות הפירות והירקות. אכן בציבור החרדי, הפתרון הזה זוכה לתמיכה רחבה ומכונה “שמיטה למהדרין” או “שמיטה לחומרה”.
אולם, גם פתרון זה אינו מושלם. לקהילה החקלאית זה פתרון גרוע. 60% מהתוצרת של ישראל מיועדים לשוק המקומי [13] .  אם היבוא יהפוך להיות המקור העיקרי של פירות וירקות בשמיטה, כל ענף החקלאות יתמוטט.

בנוסף, אם מסתמכים על יבוא כמקור התוצרת העיקרי בשנה השביעית, אנחנו בעצם מתחמקים מקיום מצוות שמיטה. עבור אלה מאתנו שאינם בעלי חווה או גינה פרטית, אכילת תוצרת שמיטה המקודשת בקדושת שביעית, היא הביטוי המשמעותי ביותר שעומד לרשותנו להיות שותפים בקיום מצווה זו.

יבול נוכרי משטחי ארץ ישראל

למרות שפירות וירקות מסַפָקים ערביים מקומיים (שטחי ארץ ישראל) נמכרים לעתים בשווקים החרדיים כתוצרת ‘שמיטה למהדרין’, תוצרת זו היא בעייתית ביותר מבחינה הלכתית ומוסרית. להלן רשימת סיבות להימנעות מקניית תוצרת זו: [14]:14-05/negotiating-with-arab-farmer(AP).jpg

  • לא תחנם“. הסכמי המסחר שכורתים עם הערבים בשנת שמיטה, מגדילים את הכנסתם באופן משמעותי, מחזקים את אחיזתם בארץ ואף מעודדים אותם להרחיב (באופן חוקי או אחר) את השטחים העומדים לרשותם לגידול ירקות.[15]
  • מכירה חוזרת של תוצרת יהודית. כדי להשלים את המכסות שנקבעו להם, חלק מהחקלאים הערבים רוכשים יבולים ממשקים יהודיים שאין להם הסדר עם הרבנות, ומוכרים אותם במרמה כאילו זה מיבול נכרי. הם אף מפזרים את התוצרת היהודית בשדות שלהם כדי להטעות את המפקחים. התוצרת הזו היא לא רק אסורה בשל איסורי שמיטה, אלא היא כוללת פירות עורלה.
  • סיוע לאויבי עם ישראל. רכישת מוצרים מהרשות הפלסטינית מחזקת את המשטר האנטי ישראלי שם ועוזרת לממן קבוצות טרור.
  • סכנת נפשות. רבים מהשטחים החקלאיים הערביים נמצאים באזורים עוינים. הבד”צים שמפקחים על התוצרת הערבית מודים שהמפקחים נמצאים תחת סכנה מתמדת כאשר הם נוסעים לאזורים אלה. ללא ביקורים אישיים במשקים הערביים, לא ניתן לפקח כראוי.
  • פגיעה בחקלאות יהודית. כמו ביבוא, קניית סחורה מנוכרים באה על חשבון פרנסתם של החקלאים היהודים

במאמרים הבאים נבחן חלק מאפשרויות אלה ביתר פירוט.


[1] ויקרא כה, ג-ה:

שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ, וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ, וְאָסַפְתָּ אֶת-תְּבוּאָתָהּ.וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת, שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ – שַׁבָּת לַה’: שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע, וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר. אֵת סְפִיחַ קְצִירְךָ לֹא תִקְצוֹר, וְאֶת-עִנְּבֵי נְזִירֶךָ לֹא תִבְצֹר: שְׁנַת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ.

[2] מלאכות אלו מותרות רק לצורך קיום האילן.

[3] ספר מאירת עיניים (סמ”ע) סימן סז, ב

[4] רוב הפוסקים היום סבורים כי שמיטה אינה נוהגת מן התורה כל זמן שרוב עם ישראל אינו יושב על אדמתו. יש מיעוט החולקים ואומרים שגם היום שמיטה היא מדאורייתא. ראה: “לתולדות קיום מצות השמיטה” מאת הרב משה צבי נריה.

[5] ישנם חקלאים, יחודי סגולה, שמקיימים את מצוות השמיטה במלואה ללא הסתמכות על אף אחד מההיתרים.אולם, ברור שלא ניתן לדרוש את זה מכל החקלאים בארץ. השבתת משק החקלאי יגרום סבל לחקלאים ומשפחותיהם. התעשיות החקלאיות יתמוטטו, היצוא החקלאי של 2.4 מליארד דולר לשנה ייעצר, וישראל תאבד בסיס לקוחות מוצק בשווקים תחרותיים. שיקום הענף לאחר שנת השמיטה יכול להמשך מספר שנים.

[6] שבת הארץ מאת הרב אברהם יצחק קוק זצ”ל, פ”ו הלכה א אות ב
ויש מי שנראה מדבריו שיש בכלל זה המצוה לאכול פירות שביעית ויש אומרים שאין שום מצוה באכילתן אלא שבא הכתוב לאסור בהם דברים שחוץ מאכילתן כמו הפסד וסחורה

[7] על פי רוב הפוסקים התומכים בהיתר. יש חולקים.

[7א] גידול ירקות במצע מנותק בשמיטה בגוש קטיף, אגרונום מרדכי שומרון’ כסלו תשנ”ה, מכון תורה והארץ,

[8] הרב מרדכי אליהו בספרו ‘מאמר מרדכי – ושבתה הארץ’  (פרק ד) כותב כך: “זריעה בחממות מעל מצע מנותק מותרת לרוב השיטות מפני שנחשב כזורע בעציץ שאינו נקוב בתוך בית משום שהחממה מקורה עם גג ודפנות. וצריך שהמצע יהיה רחב גם עבור הענפים הנוטים.”
לשאלה: “מה יותר מהודר, מצע מנותק או יבול נכרי?”, השיב הרב אברהם יוסף כך:
“אין כל השוואה, מצע מנותק כשהוא בחממה – יריעות ניילות אטומות כאוהל – הוא הטוב ביותר.
אפשרות נוספת היא יבולי הערבה הדרומית שנחשבת כתוצרת חו”ל. ”
ראה גם: מורה נבוכים לשנת השמיטה, הרב יוסף צבי רימון

[9] שו”ת מנחת יצחק חלק י סימן קטז – הרב יצחק יעקב וייס, פוסק ראב”ד של העדה החרדית, ירושלים

[10] ספיחין הם ירקות או גידולי גרעין שהחלו לצמוח מעצמם בשנת השמיטה.

[11] “הגבול הדרומי־מזרחי של ארץ־ישראל” מאת הרב יוסף אפרתי. הליכות שדה, גליון 87,שבט תשנ”ד, עמ 5-16

[12] “שביעית בנגב המערבי” מאת הרב יהודה הלוי עמיחי, ו-“יתרון תוקף היתר המכירה בנגב המערבי” מאת הרב יואל פרידמן מתןך החוברת “אמונת עתיך”, גליון 103, ניסן תשע”ד

[13] Agriculture in Israel – 2013“, Central Bureau of Statistics, Israel

[14] שמיטה לכתחילה במדינת ישראל כיום – תוצרת נכרים” מאת הרב יוסף כרמל, ראש כולל “ארץ חמדה”

[15] שמיטה” – הרב זלמן ברוך מלמד, תשנ”ג

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *